<h1>תניא רבתי סימן ו'</h1>
<h2>דף ח.</h2>
וראוי לכל אחד ואחד מישראל להסדיר פרשיותיו שתים ושלש פעמים שאם יעלה לקרות בתורה תהא קריאתו סדורה בפיו. וכן מפורש בתנחומא פרשת וישמע יתרו. וידבר אלהים, זהו שאמר הכתוב (איוב כח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואחר כך ויאמר לאדם וגו', למדתך תורה דרך ארץ שאם תהא בך תורה לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור עד שתפשוט אותו בינך לבין עצמך שתים או שלש פעמים. מעשה בר' עקיבא שקראו החזן ברבים לקרוא בתורה ולא רצה לעלות. אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך למדתנו כי היא חייך וארך ימיך ולמה נמנעת לעלות. אמר להם העבודה לא נמנעתי מלעלות אלא שלא סדרתי אותה שתים ושלש פעמים שאין אדם רשאי לומר דבר לפני הצבור עד שיפשוט אותו שתים ושלש פעמים בינו לבין עצמו, שכן מצינו בהקב"ה שהוא נותן מענה לשון לכל הבריות והתורה גלויה לפניו (ככוכב) [ככתוב] אחד וכשבא ליתנה לישראל כתוב בה אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואחר כך ויאמר לאדם. וכן כתיב (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה בינו לבין עצמו, ואחר כך לאמר.
<h2>דף יא:</h2>
וברכה אחרונה של תורה שאומר חיי עולם נטע בתוכנו, מצאתי בשם רבינו אליעזר בר' יואל הלוי שאותן שאומרים חיי עולם נטעה בתוכנו טעות הוא בידם, דהא מהדר אתורה, והוי מטבע קצר שאינו רשאי לחתום בה בברוך, אלא הכי אמרינן חיי עולם נטע בתוכנו ולא אהדר אתורה אלא אשאר המצות וגמלות חסדים שאנו מודים להקב"ה על שניהם. ויש אומרים וחיי עולם נטע בתוכנו, ושפיר דמי.
